צדק מהותי VS פרוצדורות נוקשות

פסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט המחוזי בתל אביב מספק דוגמה מובהקת לחשיבותו של צדק מהותי על פני דרישות פרוצדורליות. במקרה זה, הצלחנו להוכיח את זכויותיו בדירת מרתף שרכש לפני למעלה מחמישים שנה, חרף היעדר מסמכים כתובים.

במקרה דנן, פנו אלי לייצוג ילדיו של מנוח שרכש מרתף לפני 50 שנה ולאחר מותו ביקשו לרשום זכויות על המרתף כיורשים, אך בעלי הנכס (אשת המוכר וילדיו) מתנגדים בטענה שהמנוח לא שילם את התמורה.
במהלך המשפט הצגנו לשופט סרטון מ-2016 שבו המוכרת הודתה במכירה ובתשלום התמורה המלאה מצד הרוכש המנוח. למרות התנגדויותיה המאוחרות של המוכרת וטענותיה כי הוקלטה תחת לחץ, התרשם בית המשפט כי מדובר בעדות חופשית ואמינה.
השופט קבע שהוכח מעבר לכל ספק שהרוכש שילם את מלוא התמורה, קיבל חזקה בנכס, ולמרות היעדר רישום בטאבו – הזכויות במרתף שייכות ליורשיו. בנוסף, נפסק כי התנגדותם המאוחרת של המוכרים נבעה מהשפעת ילדיהם ולא מעובדות מהותיות.

משמעות משפטית:
פסק הדין מדגיש כי בעסקאות מקרקעין, דרישת הכתב היא מהותית אך אינה מוחלטת. כאשר הראיות מצביעות בבירור על קיום עסקה, בתי המשפט עשויים להעדיף את הצדק על פני פרוצדורות נוקשות.

מרשיי, יורשיו של הרוכש זכו לרישום הזכויות בנכס, ואילו הנתבעים חויבו בתשלום הוצאות בסך 50,000 ש"ח.

לסיכום: זהו מקרה חשוב הממחיש את כוחן של ראיות עקיפות, כמו עדות וסרטון, באכיפת זכויות קנייניות גם שנים רבות לאחר מועד העסקה.

לצפייה בפסק הדין