עיקרי פסק דין
במקרה הנ"ל פנה אלינו אלי (שם בדוי)נגר במקצעו ואישתו עורכת דין בהכשרתה. לאחר שבעלי המבנה שבו פעלה הנגרייה שלו רצו לפנותם מהמבנה.
בעלי המבנה שבה שכנה הנגריה חיפשו דרך לפנות את הנגריה, או לכל הפחות להעלות את שכר הדירה המשולם להם על ידי הנגר עבור המבנה. הם החליטו לנסות ולטעון כי אשת הנגר מנהלת משרד עורכי דין מתוך הנגריה.
למי שלא מצוי בתחום נסביר, כי ברגע שדייר מוגן משנה את מטרת השכירות למטרה אחרת, ניתן לחייב אותו בתשלום דמי שכירות ריאליים, במיוחד שעה שהטענה הייתה שמדובר במשרד עורכי דין, אשר אין כל מגבלה לגבי גובה שכה"ד המוגן שענף זה משלם בחוק הגנת הדייר תשל״ב-1972.
המשמעות הינה כי אילו הייתה התביעה מתקבלת, דמי השכירות של הנגריה היו קופצים פי עשרה, במיוחד שעה שמדובר בנכס גדול ממדים בתל אביב.
ומה עשו בעלי הבית? הלכו ושלחו חוקרת פרטית שנכנסה לנגרייה בתואנה שהיא מחפשת מקום לעריכת צילומים, ראיינה את הנגר, אשר דיבר בשבחה של אשתו ואמר שהיא הוציאה רישיון עו"ד והיא לפעמים עובדת ממשרדה שבנגריה.
בנוסף בעלי הדירה שלחו לאשת הנגר (עורכת הדין) חוקרת פרטית נוספת שהתחזתה לבקש ממנה אימות חתימה בתשלום, ואמרה שהיא נמצאת ליד הנגריה ושאלה האם תוכל לפגוש אותה שם. אשת הנגר, שביקשה לסייע לה, הגיעה במיוחד לנגריה ואימתה את התצהיר של אותה מתחזה כמובן תוך גביית תשלום והוצאת חשבונית מס.
והנה כשיש בידיהם "ראיות" אלו הלכו בעלי הבית והגישו בקשה לקביעת דמי שכירות ריאליים לנכס, שאילו הייתה מתקבלת – הייתה מביאה לחוסר כדאיות כלכלית לנגר להמשיך לשכור את הנגריה.
נבהיר שבפועל – משרדה של עורכת הדין כלל לא היה בנגריה והיא לא קיימה שם כל עסק של משרד עורכי דין.
לאחר עבודה מקיפה ודיונים בתיק, ניתן פסק דין הדוחה מכל וכל את הבקשה, ומבקר את הנוהג שפשה לשלוח חוקרים פרטיים שידובבו את הדיירים המוגנים, ויהיו בבחינת "סוכן מדיח".
בעלי הבית חויבו בתשלום הוצאות משפט בסך של 15,000 ₪ .
משרדנו מתמחה ומייצג בתיקים העוסקים בחוק הגנת הדייר, הן את בעלי הנכסים והן דיירים מוגנים.
